אטיאס נ' לב המפרץ בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת ילידת 1949, הגישה לביהמ"ש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה על גרם המדרגות הנעות. וכך תיארה התאונה, בכתב תביעתה:

"4. ביום 23/05/12 (להלן: "יום התאונה") בעת שעלתה התובעת במדרגות הנעות, נפלה התובעת והתגלגלה על גרם המדרגות הנעות, בקניון "לב המפרץ" וזאת בסמוך לשעה 11:00 בבוקר.

5.התובעת עלתה לאיטה ובזהירות על המדרגות הנעות בקניון, ועמדה על גרם המדרגות במטרה להגיע לקומה השנייה ולפתע החליקה ונחבלה בראשה, בגבה ובעכוזה."

עוד פירטה בתביעתה את נזקי הגוף שנגרמו לה הבדיקות והטיפולים שעברה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

הנתבעות בכתב הגנתן ביקשו לדחות התביעה מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או בטענה כי לא התמלאו התנאים הנקובים הקבועים בחוק להחלת חבות כלשהי מטעמם. הנתבעות טענו כי התובעת לא הוכיחה ולא טענה כל רשלנות ו/או התרשלות ו/או הפרת חובה כלשהי והן עשו את כל המוטל עליהן, מכל הבחינות, ונהגו בזהירות ובסבירות.

הפרקליטים המלומדים הגיעו לידי הסכמה דיונית לפיה ביהמ"ש יפסוק על יסוד החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים. בדיון היום סיכמו הצדדים טענותיהם.

ב"כ התובעת התמקד בנזקים הגופניים שנגרמו לתובעת, טען כי לא היה מקום כי הנתבעות תכחשנה את התאונה, במיוחד נוכח המסמך מבית חולים "אסותא", הסמוך לגרם המדרגות בו נפלה התובעת.

ב"כ הנתבעת סיכם וטען כי אין מדובר בחבות מוחלטת וכי לא כל תאונה מטילה חבות אלא יש לבחון האם קיימת רשלנות כלשהי והאם הוכחה רשלנות שכזו. לטענתו לא רק שלא הוכחה רשלנות, אלא שגם טענה להתרשלות לא נטענה. עוד הוסיף וטען כי הנתבעות לא קיבלו הודעה 'בזמן אמת' וכי מדובר בעדות בעל דין הדורשת סיוע ו/או חיזוק בראיות חיצוניות.

אף אם נצא מנקודת הנחה, לטענת ב"כ הנתבעת כי התאונה אכן התרחשה כמתואר, הרי שאין בכך בכדי להטיל אחריות כלשהי על הנתבעות. לעניין זה הפנה לע"א 169/89 בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן (2/3/1993) ולע"א 683/77 בריק נ' עיריית תל-אביב, פ"ד לד(1) 157 וטען כי לאור פסקי דין אלו, על התובעת היה להוכיח שהחלקתה נבעה מיצירת סיכון בלתי סביר או כתוצאה מפגם בדרגנוע או כתוצאה מלכלוך או מכשול שגרמו לנפילתה, דבר שלא הוכח ואף לא נטען.

בסיכומי התשובה השיב ב"כ התובעת כי מסע' 5 לכתב התביעה עולה כי התובעת נפלה כי הייתה שם רטיבות וכי היא לא נפלה בכוונה. ב"כ הנתבעות התנגד לגרסה זו- טענת הרטיבות- הנשמעת לראשונה בסיכומים.

הכרעה

אין מנוס אלא להורות על דחיית התביעה.

כתב התביעה אינו מגלה כל עילה של רשלנות או כל מקור אחר לחיוב הנתבעות בפיצוי התובעת. אין מדובר בתאונת דרכים שהאחריות בה הינה מוחלטת, אלא באירוע נזיקי אשר יש להוכיח כי הנתבעות הפרו חובה כלשהי שבדין על מנת לחייבן בפיצוי.

כל אשר נטען ע"י התובעת היה כי עלתה על מדרגות נעות, מעדה ונפלה ועקב כך נגרמו לה נזקים.

הלכה ידועה היא, כי אין בעצם ההחלקה כדבר "המעיד על עצמו" ויש להוכיח קיומו של כשל כלשהו במדרגות אשר גרם לנזק הנטען, כך נקבע בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345:

"כללם של דברים: סיכון של החלקה קיים תמיד - מסיכוני החיים הוא - ולא בגין כל החלקה במהלך העבודה יש לראות מעביד כמי שהפר חובתו כלפי עובדו. ובלשונו של השופט ברנזון בפרשת לוגסי, בעמ' 32:

"אפשרות של החלקה או נפילה סתם בעבודה ללא סיבה נראית לעין קיימת תמיד, והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או לנפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות. יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק... שבו יוכל אדם להחליק..."

וכן פרשת מלון רמדה שלום, עמ' 77. החלקה אינה בבחינת הדבר מדבר בעדו, ועל בית המשפט להשתכנע כי החלקה שעובד תובע את מעבידו בגינה, באה בשל כך שהמעביד הפר חובתו כלפי עובדו. בענייננו לא נמצא לנו שהמדינה הפרה חובתה כלפי סובחי."

כן ראה, ע"א 8263/98 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' בן מויאל, פ"ד נה(3), 666 (2001).